שלום לכולם,
יוצא לי לדבר לעיתים קרובות עם 2 סוגים של מנכ"לים:
1. מנכ"לים של חברות
חדשות שהוקמו סביב רעיון/המצאה פנטסטיים וחסר להם מימון התחלתי שיהפוך את הרעיון מחלום
למציאות. חלקם אף מצליח לגייס קצת כסף מחברים ומשפחה, אבל הם לא בטוחים שהם מעוניינים
להוציא את כל הכסף כבר עכשיו ובכך להסתכן במפח נפש (במישרין בעיקר במישור הכלכלי, אבל
בעקיפין גם במישור האישי) במקרה של כשלון.
2.
מנכ"לים
של חברות, שבעקבות סבב גיוס מוצלח אחד לפחות, כבר שכרו משרדים, יש להם עובדים, פעילות
המו"פ שלהם כבר החלה, אבל כמנהלי הסיכונים בארגון שלהם עדיין מתלבטים כיצד להקטין
את הסיכון הכל(כ)לי הכרוך בכישלון הפרויקט ובהורדת הכסף שכבר גייסו לטמיון.
שני סוגי המנכ"לים שמעו על תכניות המו"פ
של המדען הראשי, אולם הם אינם בטוחים שזה הפתרון שמתאים לחברה שלהם. אני מצידי מציג
בפניהם כיצד המדען הראשי מקטין את הסיכונים שמלווים כל פרויקט באמצעות תכניות המו"פ
שלו:
א. הקטנת הסיכון שבמהות: בהגדרה, פרויקטי מו"פ הם דבר מסוכן. לעולם אין
וודאות שמחלום של יזם ייווצר מוצר בר-קיימא שניתן לעשות ממנו כסף משמעותי. מסיכון זה
נובע גם הסיכוי: בשביל הסיכוי שמו"פ כלשהו יוביל לאקזיט – שווה ברמה מסויימת להסתכן
ולהשקיע כסף לא מבוטל, נכון? המדען הראשי משתתף בסיכון של ההשקעה במו"פ תעשייתי
במגוון תכניות שמתאים לכל סוג של יזמות או צורת התאגדות. בנוסף, במידה והמו"פ
נכשל – הכסף שהתקבל מהמדע"ר הופך למענק שאין צורך להחזירו לעולם.
ב. הקטנת הסיכון
התזרימי: שני סוגי
המנכ"לים נמצאים במירוץ תמידי להשגת מימון משלים, אולם לצערם הסטטיסטיקה אינה
משקרת: הסיכוי לגיוס כסף מאנג'לים או קרנות עומד רק על 1:100- 1:200. הסיכוי
לקבל תקציב מאחת מתכניות המו"פ של לשכת המדען הראשי הוא גבוה במיוחד:
דהיינו, במידה והפרויקט אכן עומד בקריטריונים שהציב המדען הראשי, הסיכוי לקבלת
תקציב יכול להגיע גם ל- 1:2 - 1:4
ג.
הקטנת הסיכון שבשיתוף: אותם מנכ"לים שכן מצליחים ליצור קשר משמעותי
עם אנג'ל או קרן כלשהי ולגרום להתעניינות בפרויקט שלהם למטרת השקעה, עדיין צריכים לעבור
משוכה חשובה בדרך אל הצ'ק: משוכת חלוקת האקוויטי. ככל שתחלק יותר אקוויטי בשלבים המוקדמים
של המיזם יישאר לך פחות ופחות אקוויטי לחלק לקראת שלבי המסחור והשיווק. המדען הראשי,
בכל תכניותיו אינו דורש אקוויטי בתמורה להשקעה שלו (למעט תכנית החממות ששם יש
לתת אקוויטי לחממה), וכתוצאה מכך מאריך את אורך הנשימה של הפרויקט עד לנקודת הגיוס
וחלוקת האקוויטי הבאה.
ד. הקטנת הסיכון שבהצלחה: יש הפתעות בחיים. כבר קרו מקרים. הצלחה של פרויקט
מו"פ אינו דבר של מה בכך, וכאשר נרשמת הצלחה, יש השלכות מהותיות מעבר לנושא התפעולי
והכספי הפנימי של החברה. במידה והחברה לקחה הלוואות למימון הפרויקט רב הסיכויים שהכספים
הראשונים יסגרו את ההתחייבויות שנרשמו בגין הלוואות הללו. במידה ויש משקיעים ששמו כסף
בתמורה לאקוויטי, יש מצב שהמשקיעים ירצו לממש את השקעתם במזומן. המדען הראשי נותן
לחברה גרייס משמעותי בהחזרת ההלוואה, דהיינו: במידה ופרויקט מצליח המענק הופך להלוואה
הנושאת ריבית ליבור. בשונה מהלוואות רגילות המדען הראשי נותן ארכה בהחזרת ההלוואה עד
שהפרויקט מתחיל בפועל למכור את המוצר, והחזר ההלוואה הוא במסלול מאד סביר: תמלוגים
של 3-3.5% לשנה מהמכירות בפועל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה