TriggerUs - חממה חברתית טכנולוגית

 

Coming Soon...

ניפוץ מיתוסים: קבלת מימון מהמדע"ר – האם זה באמת כדאי?!

לאחרונוה אני נתקל בתופעה שמדהימה אותי כל פעם מחדש:

לקוח פונה אלי ומקבל ממני הסבר על אופצית המימון של תכניות המו"פ של לשכת המדען הראשי. לאחר כשבוע-שבועיים כשאני מתקשר לשאול האם החליט ללכת על האופציה הזו, הוא אומר לי שהוא קיבל עצה ממשהו אחר שהמליץ לו לרדת מהרעיון. אותו יועץ אמר לו שפשוט לא כדאי לו להתעסק עם תכניות המו"פ של לשכת המדען הראשי מאחר והדבר יכול לפגוע בו בעתיד.

וממה הדברים הללו נובעים? הם נובעים ממיתוסים מוטעים וממוניטין שלילי שהצליח המדע"ר לצבור לאורך השנים, ואליהם אני רוצה להתייחס בפוסט הזה.

והרי לכם 4 מיתוסים שליליים - וניפוצם:

1.      מיתוס: הפרויקט שלי אינו מתאים לתכניות המו"פ של המדען הראשי. אז נכון לא כל הפרויקטים מתאימים, לדוגמא מי שיוצר אפליקציה סלולרית מתי מגיע האוטובוס הבא לתחנה. אבל מי שיצליח לכתוב בקשה חכמה למענק מו"פ שתכלול בחובה בנוסף גם חזון על הקמת חברה שתעסיק עובדים רבים שיקדמו את התעשיה, שישלמו מיסים, ושיצמיחו את הכלכלה – אפשר בהחלט לגרום לפרויקט שכזה להיות מתאים לאחת מתכניות המדע"ר.

2.      מיתוס: רק הפרויקטים הגרועים ביותר מקבלים תמיכה מלשכת המדע"ר. אז התשובה למיתוס מפוקפק שכזה היא שהמדע"ר תומך במאות פרויקטים על בסיס שנתי, וקשת התמיכה שלו היא בחברות מכל קצוות משק: מחברות אנטרפרייז עד סטארט-אפים וחברות העוסקות בתעשיה מסורתית. לכל החברות הללו יש פרויקטים שמצדיקים לחלוטין תמיכה במו"פ, גם אם בסוף הם נכשלים.

3.      מיתוס: התשלום למדע"ר בסוף הדרך אינו מצדיק את תמיכת המדע"ר כעת. יש לי שאלה: מה האלטרנטיבה שלכם היום למימון הפרויקט? אנג'לים או קרנות? קדימה. מוזמנים לעמוד בתור עם כל האחרים. אגב - הסיכויים נמוכים למדי (1:100 -1:200). 

4.      מיתוס: התעסקות עם תכניות המו"פ של לשכת המדע"ר מכילה התעסקות בנהלים רבים, הוראות מנכ"ל ובירוקרטיה רבה. אז אכן, מי שרוצה כסף ממשהו צריך לעמוד בנהלים כלשהם. קרן המו"פ של לשכת המדע"ר השייכת למשרד המסחר והתעשיה אכן בירוקרטית מאד. מה שמנפץ את המיתוס הזה הוא העובדה שיש חברות Outsourcing, ביניהם גם כותב פוסט זה, שמציעות שירותי הסרת הבירוקרטיה וטיפול בכל נושא קבלת כל הכספים מהמדע"ר במיקור חוץ. אגב – דעו לכם שבארגונים גדולים שלהם יותר מ2-3 פרויקטי מו"פ הנתמכים דרך לשכת המדע"ר קיימת פונקציה שזה בדיוק תפקידה. ברור שדבר זה לא מתאים לכל ארגון במיוחד אם פעילות המו"פ שלו קטנה.

אז אחרי שהפרכנו את המיתוסים הנ"ל, אני רוצה להתייחס לנקודה חשובה שמביני עניין יעריכו:

המוניטין השלילי של המדע"ר נבע בזמנו מחוק המו"פ.

 

עד לתיקון האחרון שבוצע בחוק המו"פ, היתה הגבלה חמורה על הוצאת הידע והייצור מחוץ לישראל. ההגבלה הגיעה ביום האקזיט או ביום הוצאת הייצור בדמות קנס דרקוני שלא היה מוגבל בסכום, והתבסס על חישובי החלק היחסי של תמיכת כספי המדע"ר לעומת שאר הוצאות המו"פ של הפרויקט.

מצד אחד, ההגבלות הללו היו לטובת השגת מטרות לשכת המדע"ר, לאמור: הידע שנצבר בפרויקטים שיפותחו בעזרתו ישאר בארץ ויעזור להקים תעשיה משגשגת עם מקומות עבודה חדשים; מצד שני, נוצר מצב בלתי אפשרי שלחברה ישראלית אסור היה להוציא את הייצור או לייצא ידע שנוצר בהשקעת המדע"ר, ובפרט לא ניתן היה למכור חברה ישראלית הנתמכת על ידי המדע"ר. זאת לאור העובדה שהידע הינו התוצר העיקרי של המו"פ, והצטברותו במדינה היא התמורה למענקי המו"פ של המדען הראשי. הדבר יצר הגבלה של הפוטנציאל העסקי של מקימיי, עובדיי ומשקיעי החברות הנתמכות מדע"ר, מה שבפועל גרם לסטארטאפים לוותר על האופציה של קבלת תמיכה דרכו. 

התיקון האחרון לחוק המו"פ קבע תקרה לגובה הקנס על הוצאת הידע או הייצור, לאמור: כיום מותר לחברה נתמכת מדע"ר להוציא את היצור, לדוגמא – סין, בתנאי שהחברה תשלם קנס עד פי 3 מסכום התמיכה המצטברת של המדע"ר בפרויקט. הקנס על הוצאת הידע מחוץ לישראל עומד על עד פי 6 מסכום התמיכה המצטברת של המדע"ר בפרויקט. לכאורה – סכומים משמעותיים ביותר המעיבים על תוצאות הפעילות הזו, אולם עצם הידיעה שיש כיום תקרה לכל תרחיש שכזה נותנת ליזמים אפשרות לתכנן את התכנית העסקית של הפרויקט שלהם בהתקיים התרחישים הללו. 

בועז ליפשיץ, רו"ח, ויועץ עסקי בכיר הינו המייסד והבעלים של MaximOCS, מומחים בגיוס כספים מתכניות המו"פ של המדע"ר, לטובת מימון סטארט-אפים ויוזמות חדשניות.

לתיאום פגישת היכרות ללא התחייבות נא צרו קשר:

Boaz@MaximOCS.com

www.MaximOCS.com

מה עושים שפשוט אין? מסתדרים עם מה שיש!

במסגרת פגישותי עם לקוחות, שותפים, חברים ואנשים אחרים, אחרי שמסיימים לדבר על ביזנס וענייני דיומא אחרים איכשו יוצא שמדברים על המצב. המצב הזה שכולכם קוראים עליו בעיתונים ושומעים עליו בחדשות ובטלוויזיה, ומה לעשות, פשוט לא ניתן להתעלם ממנו יותר:

המצב הביטחוני המסלים. מצב הריכוזיות והגלובליזציה במשק. מצב הנדל"ן לרכישה ולהשכרה. האבטלה הגואה. כמה עלה המבצע בעזה ועל חשבון מה הוא יבוא. הכסף שהולך למימון סקטורים שונים ומשונים, מותיר אחריו חוסר בתקציבי בריאות, רווחה, חינוך, מו"פ. הבחירות הקרבות ואיך תשתנה המפה הפוליטית לאחריהן. השחיתות הבלתי פוסקת. מצב מחירי הקוטג' ומצב החסה בשטחים... כבר אין מקום ל שאלות מסוג: "How're those Knicks?", או "זה שעטר פוטר עוזר למכבי חיפה השנה"? כולם מסכימים שהשמים בהירים, רואים עד קצה האופק אבל אין שם שום פתרון. כולם מסכימים שפשוט אין. אין מספיק תעסוקה לבני 40+, אין מספיק כסף ממשלתי, ציבורי או פרטי להשקיע בתכניות גלובאליות שיוסיפו מקומות תעסוקה למשק. כל התקציבים הולכים לגדולים והקטנים נשארים עם הפירורים. כל כך הרבה כסף שיורד לטמיון. לעומת כל כך הרבה משאבים שאינם מנוצלים.  

כל כך הרבה כעס ומרירות. כל כך הרבה חוסר שביעות רצון. כל כך הרבה דיבורים וכל כך מעט מעשים! אני מקשיב ומהנהן. כל כך בא לי להתלונן גם. זה אחלה לנטוורקינג. אבל במקביל בא לי לפעמים לצעוק לאותם מתלוננים "אם אין כסף – למה שלא תשתמשו בינתיים במה שיש?" או "אם אין לכם עבודה ויש לכם שפע של זמן – למה שלא תיזמו משהו?".

השקפת העולם שלי לנושא מגיעה מהפוטנציאל הבלתי ממומש במישור התעסוקתי ובמישור המימוני, כי משם נובעים רוב הלקוחות שלי. 

במישור התעסוקתי: פוטנציאל הבלתי מועסקים: ציבור זה יודע שיש מצב שלחלקו אף אחד לא יציע עבודה בקרוב. חלק נכבד מהציבור הזה הוא משכיל. בעל ידע. בעל נסיון תעסוקתי משמעותי בתחום שממנו הוא בא. ויש לציבור הזה המון זמן. בשפע. שבתור מועסק אתה מתגעגע למשאב הזה. חוסר ניצול המשאבים הזה הוא מכת מדינה. אם אנחנו חיים בכזו מדינת startup nation אז מדוע ציבור שלם של בלתי מועסקים אינו פונה ליצור בעצמו את העתיד שלו, ובמקום זאת יושב בבית וממתין להצעות עבודה שלא יגיעו?

במישור המימוני: פוטנציאל הכסף הפנוי להשקעות: אוקיי, אין המון כסף כזה, אבל בהחלט יש. לא חסרים אנג'לים. לא חסרות קרנות שמחפשות להשקיע באיזה סטארטאפ סקסי. הכסף הפנוי הזה מחפש השקעה טובה, אבל כנראה שבאמת סיכויי ההצלחה למציאת משקיע באופן הזה הוא די אפסי. לעומתם – לשכת המדע"ר מספקת תמיכה למאות פרויקטים בשנה, בתנאים הכי טובים שקיימים במשק (ללא מתן אקוויטי והשתתפות מעט מלאה בסיכון הפרויקט) ועדיין לא פונים מספיק פרויקטים לבקש תמיכה מאחת מתכניות המו"פ של המדע"ר. אז אם כבר יש לך רעיון טוב – למה שלא תגיש בקשה שכזו?

הפתרון הקלאסי הוא שילוב שני הפוטנציאלים הללו יחדיו: לקחת רעיונות מעולים של אותם בלתי מועסקים עם נסיון משמעותי בתחום שלהם, ולהגיש בקשות לתמיכה מהמדע"ר. 

1.      המדע"ר מהווה מסננת אמיתית לבחינה ראשונית האם הפרויקט שלך ראוי לתמיכה, אם זה לחיוב או לשלילה.  אם קבלת תשובה חיובית, אזי קיבלת גושפנקא ממסגרת ממשלתית, עם אוריינטציה מדעית-עסקית שכדאי לשים על הפרויקט שלך כסף. זה אומר שבוצע Due Diligence ברמה גבוהה על הפרויקט שלך, ובסוף התהליך הפרויקט נמצא ראוי לתמיכה. זה נותן לממציא רוח גבית לרוץ על הפרויקט, סוג של כרטיס כניסה לעולם היזמות בפרט ולאופצית מימון ע"י המדע"ר בכלל. גם אם קבלת תשובה שלילית, ז"א שגוף בלתי תלוי שבדק את ההמצאה שלך אומר לך: אל תכניס את הראש שלך לפרויקט הזה  - זה יכול לחסוך ליזם הרבה כאב לב (וכיס) בעתיד, שלא יקח את כספי החברים והמשפחה שלו וישים אותם על קרן הצבי.

2.      גם אם המדע"ר לא יתן כסף למשכורות בשלב הראשוני, עדיין ניתן בפרק זמן קצר יחסית עם תקציב נאה מאד לבנות את שאר הנכסים הראשוניים של הפרויקט מאפס: אב טיפוס, Proof of concept, תכנית עסקית, תקציב לשיווק, רישום פטנטים וכד'.

מדובר פה במתכון לבניית נכסים מאפס. יש פה דרך מאד ברורה, ועדיין לא הולכים בה מספיק אנשים וחבל.

בועז ליפשיץ הוא יועץ עסקי בכיר והמייסד של MaximOCS, מומחים בפתרונות מימון לסטארטאפים חדשניים, והמנכ"ל ושותף מייסד של חממת TriggerUs, חממה חברתית טכנולוגית, ששמה לה לדגל לנצל את המשאבים הבלתי מנוצלים בחברה הישראלית ולהביאן לכדי מימוש.

לפרטים נוספים:

www.MaximOCS.com

Boaz@maximOCS.com

Info.triggerUs@gmail.com