לאחרונוה אני נתקל בתופעה שמדהימה אותי כל פעם מחדש:
לקוח פונה אלי ומקבל ממני הסבר על אופצית המימון של תכניות המו"פ
של לשכת המדען הראשי. לאחר כשבוע-שבועיים כשאני מתקשר לשאול האם החליט ללכת על
האופציה הזו, הוא אומר לי שהוא קיבל עצה ממשהו אחר שהמליץ לו לרדת מהרעיון. אותו
יועץ אמר לו שפשוט לא כדאי לו להתעסק עם תכניות המו"פ של לשכת המדען הראשי
מאחר והדבר יכול לפגוע בו בעתיד.
וממה הדברים הללו נובעים? הם נובעים ממיתוסים מוטעים וממוניטין שלילי
שהצליח המדע"ר לצבור לאורך השנים, ואליהם אני רוצה להתייחס בפוסט הזה.
והרי
לכם 4 מיתוסים שליליים - וניפוצם:
1. מיתוס: הפרויקט שלי אינו מתאים לתכניות המו"פ של המדען הראשי.
אז נכון לא כל הפרויקטים מתאימים, לדוגמא מי שיוצר אפליקציה סלולרית מתי מגיע
האוטובוס הבא לתחנה. אבל מי שיצליח לכתוב בקשה חכמה למענק
מו"פ שתכלול בחובה בנוסף גם חזון על הקמת חברה שתעסיק עובדים רבים שיקדמו
את התעשיה, שישלמו מיסים, ושיצמיחו את הכלכלה – אפשר בהחלט לגרום לפרויקט שכזה להיות
מתאים לאחת מתכניות המדע"ר.
2. מיתוס: רק הפרויקטים הגרועים ביותר מקבלים תמיכה מלשכת המדע"ר.
אז התשובה למיתוס מפוקפק שכזה היא שהמדע"ר תומך במאות פרויקטים על בסיס שנתי,
וקשת התמיכה שלו היא בחברות מכל קצוות משק: מחברות אנטרפרייז עד סטארט-אפים וחברות
העוסקות בתעשיה מסורתית. לכל החברות הללו יש פרויקטים שמצדיקים לחלוטין תמיכה
במו"פ, גם אם בסוף הם נכשלים.
3. מיתוס: התשלום למדע"ר בסוף הדרך אינו מצדיק את תמיכת
המדע"ר כעת. יש לי שאלה: מה האלטרנטיבה שלכם היום
למימון הפרויקט? אנג'לים או קרנות? קדימה. מוזמנים לעמוד בתור עם כל האחרים.
אגב - הסיכויים נמוכים למדי (1:100 -1:200).
4. מיתוס: התעסקות עם תכניות המו"פ של לשכת המדע"ר מכילה
התעסקות בנהלים רבים, הוראות מנכ"ל ובירוקרטיה רבה. אז אכן, מי שרוצה כסף
ממשהו צריך לעמוד בנהלים כלשהם. קרן המו"פ של לשכת המדע"ר השייכת למשרד
המסחר והתעשיה אכן בירוקרטית מאד. מה שמנפץ את המיתוס הזה הוא העובדה שיש חברות
Outsourcing, ביניהם
גם כותב פוסט זה, שמציעות שירותי הסרת הבירוקרטיה וטיפול בכל נושא קבלת כל הכספים
מהמדע"ר במיקור חוץ. אגב – דעו לכם שבארגונים גדולים שלהם יותר מ2-3 פרויקטי
מו"פ הנתמכים דרך לשכת המדע"ר קיימת פונקציה שזה בדיוק תפקידה. ברור
שדבר זה לא מתאים לכל ארגון במיוחד אם פעילות המו"פ שלו קטנה.
אז אחרי
שהפרכנו את המיתוסים הנ"ל, אני רוצה להתייחס לנקודה חשובה שמביני עניין
יעריכו:
המוניטין
השלילי של המדע"ר נבע בזמנו מחוק המו"פ.
עד לתיקון
האחרון שבוצע בחוק המו"פ, היתה הגבלה חמורה על הוצאת הידע והייצור מחוץ
לישראל. ההגבלה הגיעה ביום האקזיט או ביום הוצאת הייצור בדמות קנס דרקוני שלא היה
מוגבל בסכום, והתבסס על חישובי החלק היחסי של תמיכת כספי המדע"ר לעומת שאר
הוצאות המו"פ של הפרויקט.
מצד אחד,
ההגבלות הללו היו לטובת השגת מטרות לשכת המדע"ר, לאמור: הידע שנצבר בפרויקטים
שיפותחו בעזרתו ישאר בארץ ויעזור להקים תעשיה משגשגת עם מקומות עבודה חדשים; מצד
שני, נוצר מצב בלתי אפשרי שלחברה ישראלית אסור היה להוציא את
הייצור או לייצא ידע שנוצר בהשקעת המדע"ר, ובפרט לא ניתן היה למכור חברה ישראלית
הנתמכת על ידי המדע"ר. זאת לאור העובדה שהידע הינו התוצר העיקרי של המו"פ,
והצטברותו במדינה היא התמורה למענקי המו"פ של המדען הראשי. הדבר יצר
הגבלה של הפוטנציאל העסקי של מקימיי, עובדיי ומשקיעי החברות הנתמכות מדע"ר,
מה שבפועל גרם לסטארטאפים לוותר על האופציה של קבלת תמיכה דרכו.
התיקון
האחרון לחוק המו"פ קבע תקרה לגובה הקנס על הוצאת הידע או הייצור, לאמור: כיום מותר
לחברה נתמכת מדע"ר להוציא את היצור, לדוגמא – סין, בתנאי שהחברה תשלם קנס עד
פי 3 מסכום התמיכה המצטברת של המדע"ר בפרויקט. הקנס על הוצאת הידע מחוץ
לישראל עומד על עד פי 6 מסכום התמיכה המצטברת של המדע"ר בפרויקט. לכאורה –
סכומים משמעותיים ביותר המעיבים על תוצאות הפעילות הזו, אולם עצם הידיעה שיש כיום
תקרה לכל תרחיש שכזה נותנת ליזמים אפשרות לתכנן את התכנית העסקית של הפרויקט שלהם
בהתקיים התרחישים הללו.
בועז
ליפשיץ, רו"ח, ויועץ עסקי בכיר הינו המייסד והבעלים של MaximOCS, מומחים בגיוס כספים מתכניות המו"פ של
המדע"ר, לטובת מימון סטארט-אפים ויוזמות חדשניות.
לתיאום
פגישת היכרות ללא התחייבות נא צרו קשר:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה